כְּמַמְשִׁיכָה אֶת הַלַּיְלָה הָפַכְתְּ הַבֹּקֶר אֶת חֲדַר הַשֵּׁנָה.   הַמִּטָּה הַסְּתוּרָה שִׁנְּתָה מְקוֹמָהּ וְעַל שִׁדַּת הָעֵץ הֶחְלִיפוּ מָקוֹם חֶפְצֵי-הַנּוֹי הַזְּעִירִים מַדִּיפֵי רֵיחֵךְ.   עַל הַקּוֹלָב נִכְחִי תְּלוּיִים מִכְנָסַיִךְ,   בִּמְעַט דִּמְיוֹן נִתָּן לִרְאוֹת אֵיךְ כְּמוֹ נֵד בּוֹהֵק, גּוּפֵךְ הַלָּבָן נִשְׁלָף מִתּוֹכָם.